ובכל זאת, הדיכאון תמיד תמיד מספר משהו. 
הדיכאון מספר על כאב גדול, על עבר והווה רווים בפציעות מכאיבות שלא קיבלו נחמה, הכלה ויד רכה שתרכך, שתאפשר החלמה מיטיבה. 
הפצעים הללו, גם אם כבר כביכול נשכחו, ממשיכים להתקיים ולהיפתח עם כל חווית כאב חדשה, כך שהכל נהיה עוד יותר רגיש ועוד יותר פגיע ומכאיב.

הדיכאון לרוב יספר גם על חוסר הקשבה וחוסר הלימה בין מה שהנפש מבקשת לבין המציאות הקיימת. הוא יספר על בקשה פנימית גדולה שלא נענית. הבקשה הזו לעתים נחבאית ולא ידועה, ונדרשת התכווננות גדולה וחשיפה של שכבות כדי לשמוע ולהבין אותה. לעתים היא ידועה, אך חלקים אחרים בנו (פחד, בושה, אשמה..) מתנגשים ומונעים ממנה לקבל את הדבר לו היא זקוקה.

ומה הנפש מבקשת? לרוב, בבסיס, היא מבקשת אהבה, הבנה, זכות קיום- להיראות ולהישמע, הכלה, אמונה בך ובדרך האישית הייחודית והמיוחדת רק לך. כל כך פשוט ובסיסי וכל כך כל כך קשה ומסובך.

אפשר לצאת מדיכאון, אני אומרת זאת בביטחון מלא!
הדרך לא פשוטה, היא מפגישה עם הכאבים והפחדים הכי גדולים. היא מצריכה אומץ לצלול אל תוך המקומות הכי חשוכים וכואבים, להיות בתוכם, לעבור דרכם, לרכך אותם ולאפשר לאור, בהדרגה, להיכנס פנימה.